איך לחמם באמת חדר החלפה
ניסיון לחמם חדר החלפה באמצעות מאוורר רגיל הוא כישלון מובטח. יש שם דלתות פתוחות, תקרות גבוהות, וזרימת אוויר תמידית. ברגע שהאוויר החם נכנס לחדר, הוא עולה מיד לתקרה או יוצא החוצה דרך הדלתות. זו בזבוז של חשמל.
לכן אנחנו מוותרים על ניסיון לחמם את האוויר, ובמקום זאת מחממים את האנשים שנמצאים בחדר.
הפתרון הוא שימוש באור אינפרא-אדום.
במקום לחכות שהחימום יפעל על כל שטח החדר, אנחנו משתמשים במנורות אינפרא-אדום שמותקנות על התקרה. מנורות אלו פולטות גלי חום שנעים במהירות האור. הן לא מתחשבות באוויר הקר שנמצא ביניהן; הן פשוט פוגעות בעור ומחממות אותו מיד. זו ההבדל בין לחכות שהחדר יתחמם, לבין להרגיש את החום מיד כשנכנסים לחדר.
הציוד שאנחנו משתמשים בו
בדרך כלל אנחנו משתמשים במנורות שמשתמשות בצינורות הלוגן מסוג קוורץ. קוורץ הוא החומר האידיאלי, מכיוון שהוא לא נשבר גם בטמפרטורות גבוהות מאוד. מנורות אלו צורכות הרבה חשמל, לכן יש צורך במערכת חשמלית חזקה כדי שהחום יגיע אל הרצפה.
אבל צריך להיות זהירים במיקום ההתקנה של המנורות. אם הן נמצאות גבוה מדי, לא נרגיש שום חום. אם הן נמצאות נמוך מדי, הן עלולות לחמם יותר מדי את האדם שעומד מתחתיהן. זו עבודה של איזון, אבל כשמגיעים להגדרה הנכונה של הכוח, החום יהיה מתאים.
החיסרון (והפתרון)
החיסרון הוא שהחום שנוצר על ידי מנורות אינפרא-אדום הוא עז מאוד. זה יוצר אווירה של מלון יוקרתי, אך החום מופנה לכיוון מסוים בלבד. ניתן להרגיש את החום רק מתחת למנורה, אך אם עוברים שני צעדים לשמאל, חוזרים לטמפרטורה הקרה.
כדי למנוע את התחושה הזו, אנחנו משתמשים במנורות שמפיצות חום בכמה כיוונים. כך נוצרת “שמיכה” של חום, במקום נקודת חום בודדת. חשוב לעקוב אחר הצריכה החשמלית – שימוש במספר מנורות יגדיל את הצריכה, ואין רצון שהנורות יגרמו לניתוק החשמל ברגעים קריטיים.