למה אנו מכניסים את החיממים שלנו ברמת IP55 ל“מבחן הלחות”
הכנסת חיממים באינפרא-אדום לחדר האמבטיה זו בעצם המרה של סיכון. מדובר בשימוש ברכיבים אלקטרוניים שפועלים במתח גבוה, והם נמצאים בחדר מלא באדים ומים.
החיממים שלנו עומדים בתקן IP55 – כלומר, הם יכולים לעמוד בחשיפה לאבק ולטפטוף מים. אבל באמת? רק התקן עצמו אינו מספיק. עלינו לוודא שהחיממים אכן יעמדו בתנאים האמיתיים.
הבעיה עם האדים
אדי מים הם דבר מסוכן – הם יכולים לחדור דרך חוסמים שמים נוזליים לא יכולים לחדור דרכם.
חשבו על חדר אמבטיה רגיל: החיממים נהיים חמים מאוד, ואז הם מתקררים בחדר לח. החילופים התמידיים בין חום לקור יוצרים אפקט של ואקום, שגורם ללחות לחדור לתוך המכשיר. אם הלחות פוגעת בצינורות הקוורץ או בחיבורים החשמליים, עלולה להיווצר תקלה חשמלית. זו לא חוויה טובה.
לכן אנו לא סומכים רק על העיצוב של המכשירים. אנו מכניסים את החיממים לחדרים עם לחות גבוהה, כדי לראות אם הם יעמדו בתנאים אלו. אנו מחפשים כל סימן לתקלה – חוסמים שאינם עובדים כראוי, חיבורים חלודים או תקלות חשמליות. אם המכשיר עלול להתקלקל, אנו רוצים שזה יקרה במעבדה שלנו, ולא בתקרה שלכם.
האיזון הנכון
למנוע חדירת מים זו החלק הקל. החלק הקשה הוא לאפשר לחום לצאת החוצה.
כשאנו סוגרים את החיממים היטב כדי למנוע חדירת אדים, אנו גם גורמים לחום להצטבר בתוך המכשיר. אם החום עולה יותר מדי, החומרים שמגנים על החוטים החשמליים נהיים שבירים ומתפצלים.
זו מעין מלחמה – אנו מבזבזים הרבה זמן על שיפור האוורור ומיקום החימום. כך אנו מקבלים הגנה מפני מים, אך בו זמנית אנו מאפשרים למכשיר לנשום קצת, כדי שלא יתחמם יותר מדי.
לא יותר משחקי הימורים
אנו לא רוצים לקוות שהחיממים יעמדו בתנאים האלו. אנו בודקים כיצד החומרים שמגנים על החיממים עומדים בפני לחות לאחר 500 שעות של פעולה. אם אנו רואים שהזרם החשמלי עולה גם במעט, העיצוב חוזר לשלב התכנון מחדש.
אנו עושים זאת כדי שכשתרכיבו את החיממים מתחת לשולחן או בתקרה, לא תצטרכו לדאוג להם. לא יהיו תקלות, והחיממים יעבדו כראוי.