למה אנו גורמים למחממי האמבטיה שלנו לעבור “מבחן לחות קיצוני”? חדרי האמבטיה הם בעצם סוג של חדרי עינויים עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדי מים רבים, טיפות מים שנופלות מכל הכיוונים, והטמפרטורה יכולה לעלות מטמפרטורת הקרח לטמפרטורת הרתיחה בתוך דקות ספורות. כשאתם רואים את הסימן “IP44” על מחממי האינפרא-אדום שלנו, זה לא סתם קוד תעשייתי כלשהו. זה אומר שהמכשיר מיוצר כך שהוא יוכל להתמודד עם חלקיקים בגודל של יותר מ-1 ממ, ושהוא יוכל לעמוד בפני טיפות מים מכל הכיוונים, מבלי להינזק. אבל הבעיה היא שחוסם שעובד ביום הראשון עשוי שלא לעבוד ביום ה-300. אדי המים הם ערמומיים – הם מוצאים את הפערים הקטנים ביותר וחודרים פנימה עם הזמן. אם הלחות פוגעת בחוטים החמים, זה עלול לגרום לשוק תרמי. גרוע מכך, אם החוסם נשבר, המים יחדרו לתוך המכשיר, וזה עלול לגרום לקצר חשמלי או לקורוזיה של החלקים החשמליים. אנו לא אוהבים לנחש. לכן, אנו גורמים לכל בדילה של מחממים לעבור “מבחן זקנה בתנאי לחות גבוהה”. בעצם, אנו שם את המחממים בתא אקלים שמחקה את התנאים הקיצוניים ביותר של חדר אמבטיה – חום גבוה, לחות גבוהה, ומחזורים ארוכים של עבודה. אנו מנסים להרוס את המחממים. אנו עוקבים אחר החוסמים שעלולים להתכווץ, או אחר המארזים שעלולים להתעקם. אם הבידוד נפגע או שהלחות חודרת פנימה, כל הבדילה נזרקת לפח. יש כאן בעיה אחת – כדי למנוע את חדירת המים, עלינו להגביל את כמות האוויר שעובר דרך המארז. זה יוצר סתירה: המכשיר בטוח מפני האדים בחוץ, אך הוא נהיה חם מאוד בתוךו. כדי למנוע את כיבוי המחמם, אנו משתמשים בחוטים עמידים לחום ובפולימרים שיכולים לעמוד בחום מבלי להימס או להישרף. אנו עושים את כל זה כי כשמחמם כשל, זה לא רק בעיה של חזרת המוצר – זו גם בעיה של סיכון בטיחותי. אנו לא רוצים מחמם שעובר רק מבחן חד-פעמי; אנו רוצים מחמם שיוכל לעמוד בתנאים הקיצוניים לאורך זמן.