למה רוב התנורים החיצוניים כשלים (ואיך אנו באמת מתקנים זאת)
תנורים חיצוניים בעלי טכנולוגיית חימום באמצעות קרינת אינפרא-אדום נאלצים לעבוד בתנאים קשים. מצד אחד, יש את החום העז שנוצר מהרכיבים החיממים. מצד שני, עליהם להתמודד עם גשם, שלג ולחות שמנסים לחדור לנקודות החיבור שלהם.
רוב החומרים המשמשים לאטימה אינם מסוגלים לעמוד בתנאים אלו. הם נהרסים עם הזמן. וכשהאטימה נהרסת, הלחות חודרת לחוטים החשמליים. זה גורם לבעיות כמו קצרים חשמליים, והתנור הופך לחתיכת מתכת חסרת ערך.
הבעיה עם חומרי אטימה “רגילים”
רבים מהתנורים משתמשים בחומרי אטימה פשוטים כמו גומי או סיליקון. בהתחלה הם עובדים טוב, אך החימום והקירור התמידיים גורמים להם להתייבש. הם נשברים.
כשנוצרת סדק קטן, הכל נגמר – הלחות חודרת לתוך התנור. אנו עושים זאת אחרת: אנו משתמשים בחומרי אטימה מסוג OEM, שנשארים גמישים גם בטמפרטורות גבוהות של 200°C. זה מונע את הבעיות שקורות בתנורים זולים, שבהם הבידוד של החוטים נהרס, והחוטים נשארים חשופים.
הכל תלוי בתהליך הייצור
בחלק מהמפעלים, פשוט מחברים את החוטים וזהו. אנו לא עושים זאת. ראשית, אנו משתמשים בצינורות עם שכבת לחימה פנימית. ניתן לחשוב על זה כעל “מעיל גשם” לחוטים. לאחר מכן, אנו משתמשים באפוקסי בטמפרטורות גבוהות כדי לאטום את נקודות החיבור. כך נוצר מחסום פיזי שמונע מהמים לחדור.
אי אפשר לקצר את התהליך הזה. אם חומר האטימה לא נצמד כראוי למסגרת התנור, יהיו דליפות. זו ההבדלה בין ייצור מקצועי לבין ייצור לא מקצועי – הראשון משתמש בחיבור כימי, והשני משתמש בדבק רגיל.
הפשרה של רמת IP65
רמת IP65 היא טובה למניעת אבק וגשם, אך היא גם גורמת לאגירת חום בתוך התנור. מכיוון שהתנור אטום, החום לא יכול לצאת בקלות. לכן חייבים להיות זהירים לגבי המתח וההספק. אם מעבירים יותר מדי זרם דרך התנור האטום, החוטים עלולים להתחמם יותר מדי.
טיפ: ודאו שמפסקי החשמל שלכם מתאימים לזרם המיועד לתנור. זה יחסוך לכם צרות.