האמת לגבי הסיבה שבגללה תנורי אינפרא-אדום נהרסים בפועל
העניין עם תנורים ברמת IP65 הוא שרובם לא נהרסים בגלל חולשה של המארז שלהם. הם נהרסים בדיוק בנקודה שבה החוטים נכנסים לתנור. במערכות אינפרא-אדום בעלות הספק גבוה, נקודת המעבר הזו היא מקור לבעיות. החום לא נשאר רק ברכיב החימום – הוא עובר גם לאורך החוטים. אם האטימה לא טובה, הבידוד של החוטים נהרס. אז יש קצר חשמלי. פשוט ככה.
למה השיטה “הסטנדרטית” לא עובדת
רבים מהיצרנים פשוט משתמשים בחומרי אטימה זולים כמו גומי או סיליקון, וזהו. אך חומרים אלו אינם יכולים לעמוד בהתרחבות ובהתכווצות התדירות שנגרמות כתוצאה מהחום. בסופו של דבר, האטימה נהרסת. אז הלחות חודרת לתוך המארז, פוגעת בטרמינלים החשמליים – וקורה קצר חשמלי. אנחנו עושים זאת אחרת. אנחנו משתמשים בחומרי אטימה איכותיים, כמו פלורופולימרים בעלי עמידות גבוהה, ואטימות מדויקת. זה דורש יותר עבודה, אך התוצאה היא שהתנור נשאר אטום.
התמודדות עם החום
כאשר משתמשים בתנור אינפרא-אדום ברמת הספק גבוהה, החלק הפנימי של התנור נהיה חם מאוד. חומרי PVC רגילים או סיליקון באיכות נמוכה נרככים ונהרסים תחת לחץ כזה. לכן אנחנו משתמשים בחוטים עם חומרי בידוד מסוג PTFE או פוליולפין מסוג שנקשר בין עצמו. חומרים אלו לא נמסים ולא פולטים גזים. ומכיוון שהאטימה היא אטומה, החמצן והלחות לא יכולים לחדור לחוטים, מה שמונע את חמצונם והרסם.
החיסרון (כי תמיד יש אחד)
כדי לקבל רמת IP65 אמיתית, צריך לוותר על מעט גמישות. מכיוון שהחוטים אטומים וקשיחים, אי אפשר פשוט לכופף אותם כרצוננו במהלך ההתקנה. צריך לכבד את רדיוס הכיפוף המינימלי. אם כופפים את החוטים בנקודת החיבור, האטימה נהרסת, וצריך להתחיל הכל מחדש. אך אם עוקבים אחר ההוראות, הכל יהיה בסדר. תנורים אלו מיועדים לשימוש בסביבות עמוסות לחות, שם רוב המכשירים האלקטרוניים נהרסים. אין יותר צורך לדאוג לקצרים חשמליים כתוצאה מהחום.